המוזיקה והשירים שלי מרפאים אותי
המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן מקריית גת תופיע עם שיריה המקוריים ביום ראשון 19.3 באירוע השקה לתערוכה שיתקיים בבית חיל האוויר בהרצליה
"המטרה של השירים שאני כותבת ומלחינה היא להעביר את כל מה שאני עוברת בחיים שלי. הם מתארים את כל מה שעברתי בחיים, כולל היותי הייתי ילדה ונערה מוכה ואישה מוכה וחייתי עם אדם מפלצת. חשבתי שיהיו לי חיים יותר טובים איתו ושהוא ידאג לי ויפנק אותי, אבל חייתי חיי סבל".
כך אומרת המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן מקריית גת, שבמשך שנים רבות חוותה אלימות מבעלה לשעבר וגם כילדה וכנערה חוותה אלימות מאביה המנוח. בימים אלו הוציאה סינגל חדש בשם "שער הזהב", שאותו כתבה על אחותה פרידה ז"ל, שנולדה עם תסמונת דאון ונפטרה לפני מספר שנים. ברכה אף צילמה קליפ עבור הסינגל החדש, כמו לשני השירים הקודמים שלה: "אתה בשמיים" ו"את החיים אנו בונים".
קישור לשיר "שער הזהב" בביצוע של ברכה שטרן
ברכה שטרן, גרושה מזה 20 שנה ואם למתן, סטודנט לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, תופיע עם שיריה באירוע השקה לתערוכה "עוצמה ועדינות - כוחה של נשיות" (עיצוב ואוצרות: שוקי כהן, הבעלים של(SHUKIART , שיתקיים במסגרת חודש האשה הבינלאומי ביום ראשון 19.3 בשעה 19:30 במועדון הטייסת בבית חיל האוויר בהרצליה. התערוכה עוסקת בנשיות על שלל גווניה, יופיה ועוצמתה, ובאירוע ההשקה יועלו על נס סיפורים מרגשים של נשים מופלאות שכול אחת מהן יוצרת בדרכה הייחודית, כולל תצוגת אופנה של שתי מעצבות מיוחדות עם סיפור חיים מרתק ומיוחד במינו, שבה ישתתפו דוגמניות לא מקצועיות שחלקן אומניות המשתתפות בתערוכה וגם שחקנית ידועה בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון.
ברכה שטרן חוותה במשך שנים רבות חוותה אלימות מבעלה לשעבר וגם מאביה המנוח כילדה וכנערה. היא תשיר באירוע שירים חדשים שהוציאה בימים אלה מהאלבום שבדרך: "שער הזהב", שנכתב על אחותה פרידה ז"ל שנולדה עם תסמונת דאון ואת השירים "אתה בשמיים" ו"את החיים אנו בונים".
ברכה מספרת כיצד חוותה בבית החולים מוות קליני, מיד לאחר שבנה מתן נולד. "דיממתי לפני הלידה אבל לא היו לי צירים. בבית החולים השכיבו אותי במיטה כדי לבדוק את הדופק של העובר, וממש לחצו לי על הבטן כדי להוציא החוצה את התינוק וגם את השלייה שהייתה מפורקת לגמרי. לפתע ראיתי את עצמי מרחפת מעל הגוף שלי, כשמסביב רופאים, רופאות ואחיות מתרוצצות מסביבי. המשכתי להתרומם גבוה מעל המיטה וראיתי את גופי למטה, עד שהגעתי למערבולת של חושך וצרחתי מבהלה. ראיתי מולי אנשים שנראו כמו רבנים, שאמרו לי שזה לא הזמן שלי למות ושאחזור לגוף שלי - בתנאי שאגדל את הילד שנולד לי. דמות אחת חייכה ואמרה לי בקול גברי שהיא מחזירה אותי לגופי. ברגע שאמרתי שאני רוצה לגדל את הילד שלי, חזרתי בבת אחת לגופי. לידי הייתה אישה שניקתה אותי מכתמי הדם. היא נבהלה כשפקחתי את עיניי וקראה לרופאים ולאחיות. ביקשתי את הילד שלי מתן, שנולד יומיים לפני מתן תורה. הבטחתי לעצמי שלא אעזוב אותו ושאגדל אותו כל החיים".
לדבריה, ההשראה הכי גדולה שלה היא בנה מתן, "והמוזיקה והשירים שלי מרפאים איתי ומשמחות אותי. במשך שנים הייתי ילדה מוכה ושרדתי את כל השבתות ובחגים לבדי, כי משפחה אומנת היא לא כמו המשפחה שלך. אני מעדיפה לחגוג בבית בשבתות ובחגים עם הבן שלי, שעזר לי בתקופה שבה חליתי, דאג לי ושמר עליי".
היא לא תשכח לעולם את אחותה המנוחה פרידה, שלה היא מקדישה את שיריה שהיא כותבת, מלחינה ומקליטה. למען הנצחת זכרה היא הולכת לבתי חולים, מחלקת שם למאושפזים ממתקים שהיא קונה מכספה, שרה בהתנדבות שירים שלה ומקבלת דברי תודה והערכה מהצוות הרפואי.
סיפור חייה המורכב של ברכה, שמשפחתה ניתקה איתה קשר כבר שנים רבות, החל בשנת 1973 כאשר אמה נפטרה מסרטן בגיל 48 והותירה אותה בעולם בת שבע עם אחות גדולה יותר בת 13 שנולדה עם תסמונת דאון ועם שני אחים ושתי אחיות נוספות. "אבא שלי לא החזיק מעמד לבד, ולאחר שהאחיות והאחים שלו לא עזרו לו בגידול בנותיו הוא העביר את פרידה למוסד ולא ביקר במשך שנים רבות. חיפשתי אותה במשך שנים ולא הצלחתי למצוא אותה, עד שאבא שלי גילה היכן היא נמצאת. נפגשנו שוב כשהייתי בת 37 והיא הייתה בת 42. כשהיא חיבקה אותי לראשונה אחרי 20 שנה שבהן לא נפגשנו במקום לבכות כמותה שרתי לה את השיר ’שער הזהב’, שכתבתי עליה. לפני שהלכה לעולמה בגלל רשלנות רפואית קיבלתי ממנה נשיקה גדולה שמעולם לא קיבלתי והיא מלווה אותי כל החיים.. עבורי היא עדיין נמצאת לידי".
במשך שנים, מגיל תשע ועד 13, סבלה ברכה מאלימות פיזית של אביה. ברכה: "אבא שלי היה ניצול שואה, ובגלל שלא קראתי לאמי החורגת ’אמא’, הוא היה מחטיף לי. כל הזמן הייתי גרה אצל משפחות אומנות ולא בבית שלי, כי לא היה לי בית", היא נזכרת. בגיל 48 סבלה מסרטן. היא ביקשה לסלוח לאביה על כל המעשים הנוראים, ואמרה לעצמה שהוא כבר יקבל את העונש שלו בשמיים. אביה נפטר בשנת 2008, לאחר שנפל במקלחת ושבר את האגן ומצבו הרפואי הידרדר.
ברכה: "בגיל 15 נודע לי שאמי החורגת גוססת. למרות שהרביצה לי והסיתה בשקרים את אבא שלי, יש לי לב רחמן, ביקרתי אותה ונתתי לה בושם שקיבלתי במתנה. בכיתי כשהיא נפטרה. גם אבא שלי היה במצב רפואי קשה, ולמרות כל מה שהוא עשה לי במשך שנים הגעתי לבקרו. לפני חמש שנים ביקשה גיסתי שאגיע איתה לבית העלמין. כשהגענו לשם לא יכולתי לזוז, כי רגליי נעצרו. ראיתי מצבה עם השם ברוניה, וחשבתי לעצמי שאולי זו המצבה של אמי החורגת. בלילה חלמתי שאני עולה לבניין גבוה ואמי החורגת פותחת את הדלת ושואלת למה אני לא מגיעה לבקר. היא המשיכה לבקר אותי בחלומות, ורק לאחר שניקיתי את המצבה שלה בבית העלמין הפסיקה להגיע אליי בחלומות. עד היום אני מדליקה נר לזכרה בבית או בבית העלמין".
היא מציינת כי למרות הסבל הרב שעברה במהלך השנים היא אישה חזקה מאוד, והשירים שהיא כותבת, מלחינה ושרה מביאים לידי ביטוי את כל מה שעברה. "בשיר ’החיים בידינו’ כתבתי: ’אתה הכל יכול להוליך אדם למעשים טובים, להגשים חלומות נפלאים, אתה מציל אותנו בניסים’. התחלתי להקליט שירים אצל מוזיקאי צעיר מקריית גת, שגם צילם את הקליפ לשיר הראשון. לאחר שהוא שלח לי את הקישור לסרטון שהועלה ליוטיוב, מיד בכיתי ואמרתי לעצמי שזאת לא ברכה שאני מכירה, אלא ברכה שיצאה מהחושך אל האור. מישהו אחר לא היה שורד את החיים כמוני. למרבה המזל, תמיד הייתי בסביבה של אנשים שנתנו לי יד וכתף, אבל כל החיים שרדתי בלי משפחה, עסקתי ביצירה, למדתי לתפור בגדים ועבדתי קשה".
