פרשת השבוע

עוד ראש עיר במעצר, כותרת רודפת כותרת. התחלנו בפיצוץ הלווין  עמוס 6 בסוף השבוע הקודם. שלשמחתנו לא היו נפגעים בנפש. בכל זאת מיליונים רבים נשרפו ועמל של שנים עלה בלהבות. ואנו עדיין צופים בניסיונות למצוא גופותיהם של  עובדים בחניון התת- קרקעי

ניגודים רבים מודגשים בפרשתנו הגדושה ב55 מצוות מתחומי חיים שונים. ערב כניסתם לארץ המובטחת ממשיך משה בהרצאתו ודורש מקהל שומעיו לדעת להציב גבולות.

”באין חזון ייפרע עם” שלמה המלך בספר משלי מסכם  במסרים קצרים ניסיון חיים כדי  שהקוראים ילמדו מטעויות של אחרים. הטעויות קורות ליחידים ולעתים קרובות נגרמות על ידי המנהיגים

לא ייתכן שרבנים ואברכים יתעללו  בתלמידים צעירים או ישמיצו ויתקיפו חיילים. ואפילו נטולי כיפה! . אנו מצפים מכל אחד לקיים את הדרישה לעשות את הישר והטוב

טבע האדם לשכוח דברים רבים. צריכים לפעמים להפעיל את מנגנון הזיכרון כדי להיזכר. כמו שהזכירו לנו השבוע  את אסון אולימפיאדת מינכן ב 1972

תיאור מסעות בני ישראל עד בואם לארץ המובטחת,עם כל הקשיים  היווה מודל לחיקוי לאנשים רבים אשר תיארו את מסעם האישי בכל תחנות  ותלאות חייהם

פרשת  מטות תשע”ו

ההתמודדות עם התבוללות ליוותה את עם ישראל לאורך כל הדורות. מעשה זמרי, נשיא בית אב לשימעוני, היה חציה של קו אדום. כשקם מנהיג ולעיני כולם נותן לגיטימציה למעשה הנורא, רק פינחס היה יכול לעצור את זה

אני מוכרח - למען ההגינות-לציין שאינני מעריציו העיוורים  של ראש הממשלה  לא בעבר ולא בהווה ובכל זאת אני מנסה,אם אפשר להשוותו סליחה לדמותו ולבעיותיו של משה  בפרשה.

כמו בכל משטר דמוקרטי יש אופוזיציה  לשלטון ותפקידה לבקר. אבל חשוב להדגיש שהביקורת צריכה להיות עניינית ולא אישית. והתורה מזהירה אותנו לא להיות כקורח ועדתו. אשר יצאו נגד משה בגלו

אנחנו עדים לצערנו לשמות של גדולים בתורה שנופלים וגורמים בושה לקהל חסידיהם וגם אישים  בשלטון ובעלי שררה חשובים שמתגלים בחולשותיהם

מסתבר שבניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב,  אבותינו היו מאורגנים ומסודרים. התורה משתמשת בביטוי ”שאו את ראש כל עדת בני ישראל” ובהמשך  גם שבט לוי והכוהנים נספרים והביטוי ”נשוא את ראש בני לוי”

או אז נגיע לשוויון אמיתי ולא יוצרו מעמדות של אדונים ומשרתים שהרי בשנת היובל מצווים אנו לשחרר את כל העבדים: ”כי לי בני ישראל עבדים”!

נכון, רק 68 שנה חלפו  ועדיין לא גובשו ימים אילו, לדעתי, דווקא הקיבעון הוא היוצר מסורת. עדיין הצפירה מלכדת אותנו , עדיין   תפילת יזכור מרגשת אותנו ועדיין  שירת התקווה מרוממת אותנו.

שבת זו :”קדושים” מתאימה מאד להיקרא בין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צ.ה.ל. שני הימים המיוחדים בלוח השנה בהם מעלים את  זכרם של אלו שמתו על קידוש השם בגולה רק בגלל היותם יהודים ,ואלו שנפלו בקרבות על הגנת ארצנו. כולם קדושים וטהורים.

פסוקים אלו מחייבים אותנו להתנהגות אחרת  ושונה מהעמים שסביבנו.  גם כשאנו נאבקים בטרור על בסיס יומי  חובתנו להבליט את ההבדל המוסרי  שלנו לעומתם.

סימני הסדר שלי:  קדש עצמך והתכונן  רחץ ידיך והתבונן   העבר על הפנלים פס  חצה את החדרים בפנס

לפי החדשות שמטפטפים  באמצעי התקשורת ,כנראה שהאחראים על הר הבית מהעולם המוסלמי יודעים משהו  שאנחנו עוד לא יודעים ולכן הם מרבים באזהרות לבל יעיזו  יהודים לעלות אל ההר בחג הפסח.

כמו במרוץ שליחים. נוציא השבת שלושה  ספרי תורה אחד אחרי השני: בראשון נקרא בפרשת השבוע העוסקת רובה ככולה  בדיני טומאה וטהרה ושל סוגי נגעים וצרעת שונים...

 בדם טבועים האינסטינקטים החייתיים והבהמיים  ואכילתו  תשפיע על האכל להיות בעל נפש בהמית. והרי ידוע על שבטים קניבאליים שהגיעו לתכונה זו אחרי שנים רבות של  צייד ואכילת חיות-טרף