פרשת השבוע

כאמור ,הרב התקשה ביצירת מגע ושיחה עם אנשים והתלונן  בפניי שהמתפללים לא מספיק מכבדים אותו וכראייה סיפר לי  שלא באים  ללחוץ את ידו לאחר התפילה כמו שנהג הוא  ושאר התלמידים עם ראש הישיבה כשנעמדו בתור בכל ליל שבת ללחוץ ידו

זהו הזמן המתאים לבחון את ההווה  מול העבר, ולתכנן  מקצה שיפורים לעתיד.כמו שקורה לרובנו שבגיל חמישים זוכרים את קשיי ההורים ומנסים לכוון את הילדים לעתיד טוב יותר.

לאחר המנות הראשונות, שקיבלו שבחים רבים ניהלנו שיחת היכרות. האורח סיפר על עצמו וגילה שבעצם הוא למד יחד עם רבי שלמה קרליבך ז”ל בישיבה של חב”ד בניו-יורק, ומה שגרם לו לעבור לצד הרפורמי היה

הזוג השני . יהודים אמידים ולא צעירים , שעשו את הונם ממכירת נוצות של בנות יענה וברשותם חוה ענקית .התלוננו על הרעש ברחובות וחוסר הניקיון  מסביב. על החום ,וחוסר הנימוס של הנהגים

סיפור שבועי על פרשת המרגלים 

את העצה לפנות אלי קיבל מרעייתו מטילדה בתום שיעור על הצורך בשכחה ובסליחה.  היא דחפה אותו  לפגוש אותי אחרי אין ספור ניסיונות  לשכנעו לחדול מהביקורת היומיומית שלו

שמות רבים לחג המתקרב. יש שמבליטים את הצד החקלאי בהבאת הביכורים . משום מה נתפש החג כחג הגבינות והחלב .ויש המציינים אותו כאחד משלושת הרגלים

ביום הראשון שלאחר  קבלת תוצאות הבחירות –השבוע לפני 40 שנה- מצאתי את צביקה  בהלם מוחלט ובחרדה אמיתית לא מוסתרת. ניסיתי לשוחח עימו בעדינות ולהבין את הסיבה להתנהגותו היוצאת דופן והוא הרצה לי ברצינות תהומית שישראל הולכת לקראת מלחמה ואסון וכמעט  הרגיש את  הסוף

”חיים ,תודיע בבקשה לכל המחזור להיות הערב במועדון” כך אמר לי מר שמואל פלדמן ז”ל  מנהל הפנימייה  במוצאי ל”ג בעומר  כשחזרתי מהבית, השבוע לפני חמישים שנה.

אחת המטלות הנעימות והחביבות שהיו לי בארץ ובעיקר בשליחויות בקהילות  בחו”ל הייתה להכין ילדים לקריאת התורה או ההפטרה לבר-המצוה.  , לעתים קרובות  קורה לי כיום שתוך כדי קריאת ההפטרה ,לאחר סיום קריאת התורה עולה לי דמותו של הנער שלימדתי לפני שנים רבות

השבוע בחרתי להתמקד בדמות אחת שמייצגת את המעברים הבלתי מובנים האלה. מיום השואה ליום העצמאות,מגלות לגאולה.

הצמידות בין חג הפסח שחלף ,ליום השואה בתחילת השבוע הבא והעובדה שאת חג הפסח השנה חגגנו עם עוד אלף ישראלים בניקוסיה שבקפריסין וביקור קצר במה שהיה מחנה מעפילים לא חוקיים  גורמת לי לצטט מתוך הספר: ”רסיסי אור”.

פעם שנייה  היה זה בבסיס ליד צומת גולני . היה זה בשנת תשנ”ב 1992. שנה אחרי שהגענו משליחות וחשתי צורך להזדהות עם הבן שלנו שבאותו פסח היה אמור לשהות בבה”ד 1  בעיצומו של קורס קצינים. כדי לפצות את בני המשפחה הזמנו מוקדם מקום בבית...

קריאת האגדה והתרגום לאנגלית התנהלו באיטיות כפי שהבטחתי לאיילין  שר שהייתה מנהלת בית הספר היהודי, שזו הזדמנות לספר לדור הצעיר את ההיסטוריה שלנו.האורחים הרבו בשאלות והשוואות למסורות במשפחותיהם.

המצווה הראשונה שקשורה לפסח המתקרב, הייתה לקחת כבש ולשחוט אותו  ערב יציאתם ממצריים.הפעם אתמקד בנושא השחיטה: שלוש פעמים יצאנו לשליחות חינוכית-קהילתית בתפוצות. חלק מחובותיי למילוי תפקידי  היה לשמש גם כשוחט ..

הרב המשיך והזכיר שבעצם  החובה ללמוד את הלכות הפסח מתחילה כבר שלושים יום לפני החג כפי שאומנם כתוב בשולחן ערוך.

הרב שלהם, ניגש אלי ,שם זרועו על כתפי וביקש ממני להבין את התנהגותם של תלמידיו. דע לך- aעבורם  זו הפעם הראשונה שראו פרות או עגלים בחייהם .מה  שלך, נראה פשוט ויום יומי להם זו חוויה מיוחדת וחד-פעמית

 ”וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר--נָש

נכון, לפני עשרים שנה לא היה שום מבנה מוכן אבל בתוכנית העירונית שבדקתי רשמתי לעצמי איפה והיכן מתוכננים להיבנות בתי כנסת במודיעין. וכך אומנם עשינו. אבל הבנייה התמהמהה.

יום אחד בשעה שהרב אושפז בבית חולים ניגש אליו אדם שהגיע בכלל לבקר חולה אחר וביקש לשוחח עימו ביחידות על בעיה אישית , והאיש שהיה סוחר גדול ומנהל עסק התלונן שלאחרונה  סובל הוא ממכת עכברושים קשה