השקה אופטימית
באירוע מכובד שנערך בשכונת בקעה, בין היתר בנוכחות מנחה הטלוויזיה דניאל פאר שנפטר לאחרונה, השיקה שולה בן-דעת אלפרוביץ מירושלים את ספרה החדש ”את מדממת אני בוכה”
שולה בן-דעת אלפרוביץ’ מירושלים השיקה את ספרה החדש "את מדממת אני בוכה (בהוצאת "אוריון") באירוע תרבותי מכובד, שנערך לאחרונה בשכונת בקעה בירושלים, ובו השתתף גם מנחה הטלוויזיה הוותיק דניאל פאר, שלאחרונה הלך לעולמו בפתאומיות כתוצאה משבץ מוחי.
בן-דעת אלפרוביץ, בת 68, מטפלת מזה מספר שנים בנפגעי פוסט טראומה וחרדות בשיטת בנדס שפיתחה, המדגישה את החיבור בין הקשבה מיטיבה להתבוננות בגוף ואת הקשר בין המלל למגע. ממגוון הטיפולים והסדנאות שהיא עברה ובהסתמך על שיטת הייעוץ ההדדי (שיטה המלמדת את המשתתפים להקשיב זה לזה ולהגיע לכך שהרגשות עולים בצורה טבעית, כפי שמרגישים אותם בגיל הילדות), היא פיתחה את שיטת בנדס, המשלבת הקשבה הדדית מיטיבה. שיטה ייחודית זו מיועדת לאנשים הסובלים מפוסט טראומה וחרדות כתוצאה מטראומות שעברו ופעמים רבות אינם זוכרים אותן.
ספרה החדש של בן-דעת אלפרוביץ’ נכתב על ידה, בין היתר, על מנת להעלות את המודעות לקיומן של הפרעות נפשיות כגון: הפרעה דו-קוטבית. החשיפה של בן-דעת אלפרוביץ’ מפריכה את הסטיגמות על אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות ומשפיעה על הדרך בה הציבור מתייחס אליהם. למרות שהפרעות פוסט טראומה נפוצות מאוד בישראל בשל השואה, המלחמות, הפיגועים ועוד, רבים מייחסים להן ערך מופחת ואינם מכירים בצורך בטיפול בהן. ספרה החדש מתאר את חלקי נפשה שבאמצעותם היא מסבירה את רגשותיה הפנימיים ביותר, כאשר כל הדמויות חיות בה והן נוצרו כתוצאה ממפץ פנימי שחלקיו התפזרו לכל עבר עם גילוי הטראומות שהיא עברה.
באירוע כיבדו בנוכחותם ונשאו דברים: פרופ’ דני ברום, מנהל המרכז לטיפול בפסיכו-טראומה בבית החולים הרצוג בירושלים, ד"ר יורי סלע, פסיכולוג קליני מנהל-שותף במכון דמו"ת ובתכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב בבית הספר לעובדים סוציאליים באוניברסיטת תל-אביב, ופרופ’ מקס לכמן, המנהל הארצי של מכון "צוהר".
אורלי לוי, הבעלים של הוצאת אוריון שבה יצא לאור ספרה של בן-דעת אלפרוביץ’, דיברה על חווית העבודה המשותפת עם שולה בן-דעת אלפרוביץ’ ועל כך שהנושא נגע לליבה ועל האומץ שבכתיבת ספר כזה. יעל ארז, בת המחזור של שולה בבית הספר התיכון גימנסיה רחביה ירושלים, ביקשה להתנצל על כך שבתקופת הלימודים בתיכון חבריה של שולה לא ידעו על מה שהיא עברה, והוסיפה מילים על הערכתה הרבה לכתיבת הספר. פרופ’ דני ברום דיבר על הביטוי "שלא נדע" והסביר כי הדברים שאנחנו לא רוצים לדעת הם בדרך כלל דברים קשים לא רק אצל אחרים, אלא גם דברים שאנחנו רוצים להדחיק או להתכחש להם. הוא דיבר גם על אמון ואימון ועל כך שעל מנת להתגבר על טראומות צריך לתת אמון וזה דורש אימון.
ד"ר יורי סלע דיבר על ההתקרבות ועל ההתרחקות מהדברים, על האפשרות לחוות דברים וגם להסתכל עליהם מהצד, שזה בעצם עיקרו של תהליך ההתמודדות עם טראומה והתהליך שאיפשר לבן-דעת אלפרוביץ’ להיות בתוך החוויות הקשות ולעבד אותן במשך הזמן. היכולת להתקרב ולהתרחק מאפשרת את האינטגרציה בין החלקים שהתפצלו עקב הטראומה. פרופ’ מקס לכמן דיבר על ההיכרות הממושכת עם בן-דעת אלפרוביץ’, על פעילותה ארוכת השנים בתחום בריאות הנפש, על כך שהמתמודדים סובלים במיוחד מבדידות ועל כך שספר כזה המביא את החוויה האותנטית של מי שאובחן עם הפרעה נפשית ופוסט טראומה, שיכול לפתוח את הדברים ולהיחשף, מאפשר גם את הורדת הסטיגמה ומפחית את הבדידות.
בן-דעת אלפרוביץ’ הייתה ממקימי תוכנית ’בנפשנו’ – תוכנית סיוע לאנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות שונות שהופעלה על ידי מתמודדים ובני משפחתם (התוכנית נסגרה בעקבות קשיים כלכליים בהם נתקלה לאורך השנים). עד לפני ארבע שנים הייתה פעילה בעמותת ’לשמ"ה’ שבין מטרותיה: סנגור, הורדת סטיגמה ופיתוח תוכניות מיוחדות למתמודדים. בעקבות הצלחת הטיפול במגע ותנועה, היא למדה שיאצו וגילתה שטיפול במגע יכול לרפא, להרגיע ולהביא את המטופל למצב של הרפיה עמוקה ואפשרות לשחרור נפשי. במקביל, היא למדה אימון אישי – שיטה שמאפשרת הצבת מטרות ופריטתן למשימות קטנות, שניתן לממשן בזמן קצר, ובכך להגיע בהדרגה לשינוי בגישה של האדם לעצמו, ליותר ביטחון עצמי ולחשיבה חיובית יותר.
