מקדש של עשייה – דש עם שיר לפרשת תרומה
מתברר, שאפשר גם אחרת, ובכן, מה לעשות? – לעשות! מי מן הקוראים המזהה קטע זה ויודע לשייך אותו לקול ההחלטי והמדוד של אלכס אנסקי, בתשדיר של התאחדות התעשיינים, כבר הגיע מן הסתם לעשור החמישי של חייו
מי מן הקוראים המזהה קטע זה ויודע לשייך אותו לקול ההחלטי והמדוד של אלכס אנסקי, בתשדיר של התאחדות התעשיינים, כבר הגיע מן הסתם לעשור החמישי של חייו. נזכרתי בסיסמה הנוסטלגית הזו בבואי לכתוב על פרשתנו, פרשת תרומה שסיסמתה גם, היא: לעשות, לעשות ועוד פעם אחת: לעשות!
בכלל, ארבע פרשיות המשכן החותמות את חומש שמות, הינן פרשות ארוכות ומפורטות, הממחישות שוב ושוב את מבנה המשכן, כלי הקודש שבתוכו ובגדי הכהונה ששימשו לעבודתו. המעיין בפרשה, יכול להתרשם מהססגוניות, מהארכיטקטורה, מהעיצוב המרהיב של האובייקטים השונים בתוך אותו מקדש זמני, משכן נייד להשראת השכינה הא-להית כאן עלי אדמות.
מעל הכל שוררת רוח פעלתנית ותוססת של עשייה: וְעָשׂוּ אֲרוֹן, וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב, וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים,וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים. וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת, וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ. וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה, וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת, וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב, וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים, וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל, וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים, וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם. וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, וְעָשִׂיתָ מָסָךְ. וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו, וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו, וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר. וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן.
והסיסמה החוזרת לאורך כל הדרך - כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ.
פרץ כזה של עשייה בוודאי הותיר רושם רב, מדובר באומנים רבים שטרחו, ביקעו, רידדו, הכו בפטיש ובאיזמל, תפרו, ארגו, חיברו, יצקו, מדדו, רקחו, צבעו, עיצבו, פיסלו, העמיסו, סחבו, פרקו, בנו, הקימו והציבו את המשכן ואביזריו השונים, דבר דבר במקומו. על פי הציווי המפורש בהר סיני: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, וְכֵן תַּעֲשׂוּ. רעש והמולת הבנייה, נשמעו מן הסתם חודשים ארוכים והדהדו באזני העם כמקצב הולם, תרתי משמע, המלווה את היעד הנכסף - השראת השכינה: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
***
בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.
***
שיר בוקר של נתן אלתרמן הולחן ב-1932 על ידי דניאל סמבורסקי, וליווה את החלוצים בוני הארץ בצעידתם עם אור ראשון לעמל יומם המפרך. יש בה משהו בעשייה, בעמל, הסוחף המונים למען המטרה המשותפת. על מנת להשרות שכינה וקדושה בתוך עם ישראל, על מנת להמשיך את האור והעוצמה של ההתגלות השמיימית החד-פעמית, אל תוך חיי היום-יום במסע הארוך במדבר, לא נצרך לימוד מעמיק בתכני ההתגלות, גם לא סימפוזיונים מרתקים ודרשות מלהיבות, אף לא עבודת מידות מדוקדקת וקפדנית. כל שנדרש העם הוא להירתם לעשייה, להרים את תרומתו, להתנדב ולהיות שותף למפעל הכביר, אם כי הטכני במהותו – של בניית המשכן: ובכן מה לעשות? – לעשות!
***
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.
***
בתזמון מושלם אנו מציינים השבוע את ראש חודש אדר (אמנם רק הראשון, בינתיים), ועמו במוסדות חינוך רבים, פורמליים ושאינם פורמליים, מגיעה עונת ההכתרות, שוקי-הפורים, ירידי החסד ופסטיבלי האביב למיניהם. כמתבונן מהצד במיזמים אלו, כשהם נעשים כראוי, יש בהם כדי לסחוף את הנוער, התלמידים, החניכים, וכו’ – בצורה מרשימה לעשייה משותפת, יצירתית, מגוונת ופעלתנית. רואה אתה נערים ונערות שבשגרה בקושי גוררים עצמם לספסל הלימודים, ומשדרים דרך קבע אדישות וניכור – ולפתע פתאום מקבלים תפקיד במחזה, או אחריות ארגונית והנה הם משכימים קום, פורחים, משפריצים אנרגיה ומוטיבציה לכל עבר, ומי יודע אתה לוחש לעצמך, הלוואי שאחרי הפעולות יימשכו גם הלבבות.
***
הַמִּדְבָּר – אָנוּ דֶּרֶךְ בּוֹ נַחְצֹבָה,
הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ נְיַבְּשֵׁן.
מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.
***
בעולם הקאוצ’ינג והטיפול, שמעתי הרבה עולבים בה בעשייה,
ב-doing, כפי שהוא מכונה בשפה המקצועית.
אך מסתבר, כדברי אנסקי, שאפשר גם אחרת:
התורה בפרשיות המשכן,
ההיסטוריה של ראשית הציונות,
והניסיון החינוכי של חודשי האביב,
מצביעים על הכח הגדול הגנוז בעשייה.
אכן, ישנן תקופות בחייו של עם,
של אומה בהתהוות,
וגם של כל יחיד ויחיד -
שנחוץ להיסחף בהן לתוך העשייה בלהט גדול,
למצות את כוחות החיים המסוגלים לנבוע רק מתוכה,
להתמסר לעשייה ולפעילות בצוותא,
להיות חלק מהמקדש ההולך ונבנה.
להשתתף ביצירת שמים וארץ,
במלאכת ששת ימי הבריאה:
אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים -
לַעֲשׂוֹת!
שיר בוקר
מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל סמבורסקי
בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.
מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.
הַמִּדְבָּר – אָנוּ דֶּרֶךְ בּוֹ נַחְצֹבָה,
הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ נְיַבְּשֵׁן.
מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.
בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ,
אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר.
הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.
אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!
