מהי תסמונת ”אפטר חג”
”אחרי החגים” מזמן כבר כאן ולרובנו אפילו נדמה שזה היה כל-כך מזמן עד שלא היינו מתנגדים לאיזה חג קטן ככה באמצע השבוע לשבירת השיגרה וקצת מנוחה. לא כך? אז זהו, שלא אצל כולם זה המצב.
"החגים האלה התישו אותי"
"החגים האלה התישו אותי. בכל מפגש משפחתי אני שוב בלחץ ובחששות בין הרצון לפגוש ולארח את המשפחה לבין הפחד שהמפגש יתפוצץ. אני מרגישה שזה התפקיד שלי והאחריות שלי שלכולם יהיה נעים ושהיחסים בין כולם יהיו טובים. אני עייפה מכל הלחץ הזה. אני רוצה שיבואו אבל זה מתיש ומלחיץ אותי יותר ויותר. האם טיפול יכול לעזור לי לשנות את המצב? יש לי משפחה גדולה וחשוב לי לשמור על קשרים עם כולם.
אכן, יש לא מעט אנשים שהאינטנסיביות של החגים מפגישה אותם עם סיטואציות מורכבות, בהן מתערבבת שמחה עם לחץ, רצון להנעים ולהייטיב עם עייפות, רצון לקשרים קרובים עם צורך במרחק ועוד.
השאלה הזו שהגיעה אלי כחברה בפורום המומחים של מודיעין "מדברת" בשמם של הרבה אנשים בתקופה הזו ומשקפת התמודדות מאתגרת של רבים וטובים. כל-כך נפוצה התחושה הזו עד שהמצאתי לה את הכותרת "תסמונת אפטר חג".
האדם הוא יצור חברתי
האדם הוא יצור חברתי ומשפחתי ומכאן נוצר הרצון וגם הצורך בקרבה, בחיבור, במפגש. יחד עם זאת, עבור רבים, בצד שמחת המפגש, מפגש חברתי בכלל ובפרט מפגש משפחתי עלול להיות מקור ללחץ, חרדות ומצוקה. ההרגשה הזו יכולה להופיע לפני המפגש, במהלכו או אחריו. מקור הלחץ משתנה ויכול לנבוע מסיבות מגוונות ולכן תיאור הסיטואציה המלחיצה והאופן בו הלחץ מתבטא יהיו שונים מאדם לאדם.
אחת הסיבות הנפוצות ללחץ ותשישות סביב מפגשים אינטנסיביים כאלה אפשר למצוא בניסוח השאלה שבחרתי להביא כדוגמה - "אני מרגישה שזה התפקיד שלי והאחריות שלי שלכולם יהיה נעים ושהיחסים בין כולם יהיו טובים". אין ספק שהשואלת, שמכאן נקרא לה המארחת", היא אדם מאד משפחתי, אחראית, רואה את האחרים, חשוב לה שירגישו טוב ויהנו והיא מוכנה להשקיע בזה הרבה. כשכל ההשקעה הרבה הזו יוצאת לפועל ומקבלת הערכה ובמבחן התוצאה כולם נהנים, היא, המארחת תוכל להרגיש טוב – להרגיש משמעותית ובעלת ערך. ההשקעה היתה משתלמת!
במקום שיותר מדי עלול לגרום לפחות מדי
אבל, באותה נשימה אומר שמימוש כל החוזקות הנפלאות האלה ביחד, באינטנסיביות ולאורך זמן עלול גם להקשות ואפילו מאד. כשלוח השנה מזמן לנו חג אחרי חג ועוד שבת ושוב חג, הרי שהעומס על מימוש החוזקות הנפלאות הופך להיות יותר ויותר ברור. לא פלא שדוקא כשהחגיגה נגמרת והאורות כבים, המארחת הנפלאה הזו עייפה, מותשת וחרדה מהמחשבה על מפגשים משפחתיים עתידיים...
האישה החרוצה הזו, המארחת, לוקחת על עצמה אחריות גדולה מאד. מעבר לארגון המפגש וכל ההכנות הנילוות, היא מנסה לקחת אחריות גם על ההרגשה של האנשים... וזה כבר מעבר לגבולות האחריות שלה. את, כן את, יכולה ליזום, להזמין, לתכנן, לארגן, להכין, לבשל, לסדר, להגיש ואפילו לחייך... וזה הרבה! אבל על איך האורחים ירגישו? על זה אין לך שליטה או אחריות...
הניסיון לקחת אחריות על משהו שאינו בשליטתינו עלול באמת להוביל להרבה לחץ ומתח שמתבטא בין היתר בתופעות פיזיות לא נעימות - חרדות ואפילו התקפי חרדה, עייפות, כאבים גופניים ועוד...
עד החג הבא זה יעבור
באמת? האם אפשר לשמור על קשרים חברתיים וליהנות ממפגשים משפחתיים עם פחות לחץ ועייפות? החדשות הטובות הן שאפשר! בוודאי שאפשר! גם חודש אינטנסיבי של חגים לא חייב להסתיים בתסמונת אפטר חג. זה הזמן לעצור לרגע ולבחון את הדברים – לזהות את החוזקות המיוחדות שלך, להבין את הצרכים הרגשיים שלך ואיך אלה משפיעים על דפוסי ההתנהלות שלך, ומכאן ללמוד דרכים חדשות מינונים וגבולות שמותאמים לסיטואציה כדי שהחג הבא יהיה הזדמנות למימוש החוזקות הנפלאות שלך עם פחות סטרס ועייפות והרבה יותר רגעים מרגשים ומפגשים עם אנשים.
יש לכם עוד שאלות לשירה רות הרפז פסיכותרפיה? כנסו!
052-2784639
