כאשר אנחנו משקיעים לטווח ארוך, הסיכון הוא החבר שלנו, וחוסר הסיכון הוא האוייב.
המטרה של החיסכון היא לייצר תשואה על הכסף, התשואה היא הרווח על הסיכון. או במילים אחרות, אם לא יהיה סיכון, לא תהיה תשואה.
בהשקעה בסיכון נמוך אין מספיק תשואה, ולכן בפנסיה לא יהיה מספיק כסף.

אתן לך כמה דוגמאות:
לפני 20 שנה, השקעה במניות הטכנולוגיה, תחום לא ברור בזמנו, היתה סיכון גדול, במיוחד לאחר התפוצצות הבועה בשנת 2000, שהיו בה הפסדים רבים, והרבה חברות נסגרו וההשקעה אבדה. אף אחד לא ידע כיצד השוק הזה יתפתח. מי שהסתכן, וצפה את ההשפעה שתהיה לטכנולוגיה, ושם חלק מההשקעה שלו בתחום המסוכן הזה, עשה רווח גדול מאוד. 
כאשר מלווים כסף לקבלן שבונה בנין חדש, למימון הפרוייקט יש סיכון גדול שהוא יפשוט רגל. ולכן דורשים ממנו ריבית יותר גבוהה מאשר ריבית שאפשר לקבל על משכנתא למשל. אם הוא יפשוט רגל, נפסיד את כל הכסף. אבל אם לא - נעשה רווח גדול. אם נפצל את ההשקעה, ונלווה כסף ל-10 קבלנים, לא כולם יפשטו רגל: אנחנו רואים שבסופו של דבר בניינים נבנים, ודירות נמכרות. בניהול סיכון מחושב, הריבית שישלמו אילו שיצליחו, תכסה על ההפסד של אילו שלא יחזירו את ההשקעה, ועוד ישאר רווח נאה.

השקעה בשוק ההון היא בעצם ניהול סיכונים, אפשר ללמוד את התחום ולעשות זאת לבד, ואפשר במוצרי הפנסיה שלנו לבחור את מנהלי ההשקעות ומסלולי ההשקעה שלאורך זמן נתנו את התשואות היותר טובות.
בגיל 35, יש לך לפחות עוד 30 שנה עד הפנסיה, והנחת העבודה היא שגם אם תהיינה בדרך שנים של משברים: מגפות, מלחמות, שפל כלכלי, תהייינה יותר שנים של שגשוג כלכלי.
כאשר את מחליטה להגדיל את החשיפה שלך לסיכון, את צריכה לשנן שיהיו שנים של הפסדים, זה לא פשוט לראות את זה, אבל חשוב לזכור שאחרי השפל באה הגאות, ואת בטווח הארוך, ולא מסתכלים על תשואות לטווח קצר.
כאשר תתקרבי לגיל הפרישה, תתחילי לאט לאט להקטין את הסיכון.

בברכה,
דפנה פלד 

ההרס העצמי יכול להתרחש בצורות שונות ולגורמים שונים, והוא עשוי להשפיע על הגוף, הנפש והתודעה של האדם. כאשר אדם גורם לעצמו הרס עצמי, יכולים להיות רקעים מרכזיים או גורמים נוספים שמובילים לתופעה זו. הנה מספר דוגמאות לכיצד זה עשוי לקרות:

1. תנהגות אובססיבית או תלות בסמים: אדם עשוי להיכנס למעגל של תלות והתמכרות בסמים, או להתנהג בצורה אובססיבית ולהשתמש בסמים כדי להתמודד עם רגשות של חוסר שליטה או עצבנות.

2. תסמונת הפרפקציוניזם: אדם יכול לגרום לעצמו הרס עצמי כתוצאה מתסמונת הפרפקציוניזם, בה הוא מציב לעצמו תקנים ולחצים בלתי סבירים ומגורים על פעולותיו.

3. מצבי רוח ודיכאון: תנאי רוח ודיכאון עמוק עשויים להוביל להרס עצמי, כאשר האדם מרגיש נידוי ואבוד ואינו מצליח להתמודד עם רגשותיו השליליים.

4. נפילת מערכות יחסים: נפילת מערכות יחסים, כגון פרידה מהתחברות רגשית או גורמים נוספים, עשויים להוביל לתחושות של נידוי והרס עצמי.

5. כישלון בעסק או בתכניות אישיות: כישלון בעסק, בתכניות אישיות או במטרות אישיות עשוי להוביל לתחושות של נידוי והרס עצמי.

6. תחושת נידוי ותשוש בעצמי: תחושות של נידוי, אי-שוויון עצמי ותשוש בעצמי עשויות להוביל אדם לפעולות שמזיקות לו פיזית, רגשית וחברתית.

כאשר אדם נמצא במצב של הרס עצמי, חשוב לקבוע את הגורמים המשפיעים עליו ולבצע שינויים בסביבתו ובגישתו כדי לעזור לו להתמודד ולהתאושש. חשוב לזכור כי כאשר מדובר בהרס עצמי, נדרשת התערבות מקצועית ותמיכה פסיכולוגית.